תביעת רשלנות על אבחון שגוי וחירום כירורגי שהוחמץ — כשבית החולים לא רואה את מה שמולו

אישה בת 80, עצמאית לחלוטין, נכנסת לבית חולים עם כאבי בטן. שבעה ימים אחר כך — סיעודית. לא אירע שום אסון דרמטי על שולחן הניתוח. אף רופא לא חתך אבר לא נכון. מה שקרה היה גרוע יותר: שרשרת של החלטות שנראו לגיטימיות בנפרד, אבל יחד סיכלו את האבחנה הנכונה ואת ההתערבות בזמן.

זה הדפוס השכיח ביותר של רשלנות רפואית בכירורגיה — והוא גם הקשה ביותר להוכחה. אין "אירוע יחיד" שמצביעים עליו. יש חמישה רופאים שלא ראו את מה שעמד מולם.

בטיפול חירום, "אנחנו לא בטוחים" הוא לא אבחנה — הוא כשל.

המקרה של פלונית — אישה בת 80 שנכנסה לבירור בקע ויצאה סיעודית

פלונית התקבלה בבית חולים לאחר תחושת כאב בטן. עד אותו יום — למרות גילה המתקדם — חייתה באופן עצמאי לחלוטין. בקבלה אובחנה בשתי אבחנות מקבילות: דלקת חריפה של הלבלב, ובקע טבורי. היא אושפזה במחלקה הכירורגית לבירור.

ביום השני לאשפוזה חזרו ערכי העמילאז לנורמה. זה ממצא שמחייב הערכה מחדש של האבחנה של דלקת לבלב. הבחינה לא בוצעה. האבחנה השגויה המשיכה לנתב את כל הטיפול שניתן לה.

כשבוע לאחר הקבלה בוצעה בדיקת CT שנייה. הרדיולוג שפענח אותה החמיץ שני ממצאים: אוויר חופשי בחלל הבטן — סימן קלאסי לניקוב של איבר במערכת העיכול — ולבלב תקין. הממצאים הללו היו אמורים לשלול מאליהם את האבחנה הראשונית.

אוויר חופשי בחלל הבטן הוא לא "ממצא פרשני". הוא סימן לאסון כירורגי — נמק, ניקוב, דליפת תוכן מעי. הוא מחייב פתיחת בטן מיידית.

ימים ספורים לאחר בדיקת ה־CT השנייה, בוחן את פלונית רופא בכיר נוסף ומחליט שאין לה בעיה כירורגית — מבלי לעיין כלל בצילום ה־CT שזמין היה לו. היא מועברת למחלקה פנימית. שם, למרות שכל ממצאי ה־CT תועדו בדו״ח הצוות, לא בוצעה הערכה מחדש של האבחנה.

האישה שיומיים קודם לכן ניהלה בית וטיפלה בנכדיה הפכה לסיעודית הזקוקה לטיפול של 24 שעות. היא איבדה שליטה על סוגרים, פיתחה בעיות ספיגה הדורשות אינפוזיות שבועיות, והידרדרה למצב דיכאוני. בתה, שנאלצה לעזוב חלק מעבודתה כדי לסעוד אותה, הידרדרה גם היא עד שנזקקה לטיפול פסיכיאטרי.

ועדת בדיקה של משרד הבריאות קבעה כי הכשלים שנפלו בטיפול טילו על בית החולים אחריות מלאה. במסגרת מכתב דרישה טרום־תביעה כומתו הנזקים — כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, עזרת צד ג׳, הוצאות רפואיות מוגברות — לדרישת פיצוי בהיקף של למעלה ממיליון וחצי ש״ח. התיק הסתיים בפשרה בסדר גודל של מאות אלפי ש״ח, בתוספת שכר טרחה.

4 דפוסי הכשל שיוצרים אחריות משפטית

המקרה של פלונית אינו יחיד. הוא חושף ארבעה דפוסי כשל שחוזרים על עצמם בתיקים של חירום כירורגי שהוחמץ:

א. החמצת ממצאי הדמיה

הרדיולוג הוא הטעות הכי יקרה בבית חולים. פענוח שגוי של CT או MRI — החמצה של ממצא, פרשנות שגויה, או כישלון בהעברת דחיפותו — הוא מקור עצמאי לאחריות משפטית. לפירוט משפטי מלא, ראו את המאמר הייעודי שלנו על פענוח שגוי של בדיקת הדמיה.

ב. קיבעון מחשבתי וכישלון בהערכה מחדש

רופאים מיומנים יודעים להעריך מחדש את האבחנה לאור ממצאים חדשים. צוותים שלוקים בקיבעון ממשיכים לטפל במה שחשבו שזה — גם כשהמציאות סותרת. לניתוח מעמיק של חובת ההערכה מחדש, ראו את המאמר על קיבעון מחשבתי.

ג. עיכוב בניתוח חירום

במצבי חירום כירורגי, כל שעה היא ראיה. הרפואה המודרנית הגדירה חלונות זמן קריטיים: Time is Bowel באיסכמיה של המעי. עיכוב בתוך החלון הזה הוא לא "שיקול דעת קליני", אלא עוולה ברת־כימוי. לסקירה משפטית של עיכוב בניתוחי חירום, ראו את המאמר הייעודי.

ד. כשל בתיאום בין־מחלקתי

בתי המשפט בישראל הכירו בחובה של כל צוות המטפל במטופל להתעדכן בתיעוד העדכני, ולא להסתמך על הערכות קודמות. כישלון להעביר מידע קריטי בין מחלקות הוא מחדל עצמאי.

4 היסודות המשפטיים שחייבים להוכיח

תביעת רשלנות רפואית בגין אבחון שגוי מחייבת הוכחה של ארבעה יסודות מצטברים:

צ׳קליסט: האם יש לכם עילת תביעה?

סמנו את המשפטים שמתארים את המצב של יקירכם:

מסומנים שלוש דברים או יותר? ייתכן שקיימת עילת תביעה. פנייה לייעוץ ראשוני בלא עלות היא הצעד הראשון לבירור.

מה לעשות עכשיו

תקופת ההתיישנות בתביעות רשלנות רפואית היא 7 שנים מגילוי הנזק. אל תמתינו — ראיות נעלמות, עדים מתקשים להיזכר, והמערכת הרפואית סוגרת שורות סביב אירועים שנויים במחלוקת.